מי רצח את אברהם אליהו: בין טבריה 1929 לגני תקווה 2001
- Dekel Shay Schory
- 5 במרץ
- זמן קריאה 4 דקות
אסף חנוכה מזפזפ בספרו החדש בין חייו בגני תקווה של ימינו לטבריה של ימי טרום הקמת המדינה - בין סיפורו האישי כיוצר שמנסה למצוא את דרכו, לסיפורו של סבא רבא שלו והתעלומה סביב מותו
אסף חנוכה, מי רצח את אברהם אליהו, יוקה הוצאה לאור, 2025
פורסם בפורטפוליו, 5 במרץ 2025
ראשיתו של הפרויקט הזה היא בטורים שפרסם אסף חנוכה בכלכליסט בשנת 2020, תחת השם ״היהודי הערבי״. הטורים קובצו לספר שראה אור בצרפתית (Le Juif Arabe, 2023) ועכשיו גם בעברית.
עד כמה שיכולתי לראות, נדמה שהטורים מופיעים בספר ללא שינוי מהטורים בעיתון, והמבנה של הספר משמר את הרצף הדואלי של הווה ועבר שהופיע גם במקור: כמעט בכל כפולת עמודים, העמוד הימני הוא ההווה של אסף חנוכה המאייר בגני תקווה של שנת 2001, והעמוד השמאלי מתאר התרחשויות בטבריה שבין השנים 1936-1929.
הכותרת של הספר בצרפתית מעידה על אחד המאפיינים הייחודיים של הספר הזה: תיאור החיים במזרח התיכון בתקופה אחרת, שבה לרגע זה היה נראה אפשרי. אברהם (סבא רבא של חנוכה) מדבר בערבית עם חבריו הסוחרים כשהם יושבים ומעשנים נרגילה, הטקסט אפילו מובא בערבית עם תרגום בכתוביות, ובכך מנכיח את השפה גם עבור הקוראים בעברית.
גם שאול (אביו של חנוכה) הרגיש בבית בתוך שעטנז השפות. הוא דיבר ערבית, כורדית, עברית וקצת תורכית, והייתה לו שפה משותפת עם סוחרים מוסלמים נוצרים והיהודים, שפת המסחר. מהבחינה הזאת, הבחירה של חנוכה לתת מקום לסיפורים האלו, למציאות הזו, היא המשך ישיר של אבותיו.
הספר רחוק מלהיות דידקטי, אבל מעצם העיסוק שלו בעבר רחוק כל כך מהקוראים, הוא מצליח להוסיף כמעט בכל עמוד פרט מידע נוסף מההיסטוריה המורכבת של המרחב הערבי־יהודי – ההבדלים בין השלטון התורכי לבריטי, ראשית הציונות עד הקמת דגניה, ההתנגדות הערבית ועוד ועוד.
הסיפור של העבר – התעלומה שהוזכרה כבר בכותרת הספר (בעברית), זוכה לטיפול צבעוני ומפורט יותר באופן מתבקש. למרות שלא הכל ידוע, המציאות של ארץ ישראל טרום הציונות מושכת את תשומת הלב תוך פירוט על האוכלוסייה, המקומות, הצבעים והקולות.
חנוכה מרבה להשתמש בדמותו שלו. הוא עשה זאת בטורים האישיים שלו (שכונסו בספר ״הריאליסט: האסטרונאוט המזרחי הראשון״, 2021, הוצאת פרדס), ואפילו בחלק מהסיפורים שבקובץ סמטאות הזעם (יחד עם אתגר קרת, בגרסתו המחודשת מ־2019, הוצאת כנרת), וגם כאן. סיפורי ה״הווה״ הם ראשית דרכו של חנוכה המאייר, שחוזר מתוסכל לארץ מלימודיו בצרפת ב־2001 אל חדר ילדותו בבית הוריו, ומחפש את דרכו המקצועית והאישית.
הסיפורים מתחברים באופן די מקרי. בגלל שהגיבור אבוד ומחפש את הפרויקט הבא שלו, הוא מוצא עצמו בטבריה, מתוודע לחלקים מסיפור המשפחתי שלא הכיר. בכפולות המוצלחות של הספר, יש חיבור והקבלה בין הזמנים והסיפורים: כששאול מאושפז וחנוכה דואג לו – המקבילה היא דאגתו של בן ציון שדואג לאברהם כאב. כשחנוכה שוכב במיטה מובטל בתחתונים ומשחק בטלפון – בעמוד ממול אברהם ובן ציון נחים ליד מגדל השעון מעמל יומם.
כותרות הפרקים מכוונות להשוואות בין הסיפורים באופן שמוסיף להם רבדי משמעות. ברגעים פחות מוצלחים, הקצב של שני הסיפורים לא מאוזן ולא תואם, וסוד שמתגלה בעלילה אחת כבר ידוע לנו עמודים רבים מהעלילה האחרת.
מקומו של הסכסוך
חייו של אברהם אליהו נפתחים בתיאור יום שגרתי לכאורה, שבו הוא נוסע עם בן טיפוחיו ליפו כדי להביא סחורה לחנות המשפחתית. הוא יליד הארץ מזה דורות רבים, מכיר היטב את ערביי הארץ וסוחר איתם, מבין את האופן שבו צריך לנהוג בשלטון הבריטי, ובכלל, עושה רושם של אדם שיודע להסתדר. טרמפיסט שהוא לוקח מרמז על שמועות לגבי הפרעות ביפו, וברגע דרמטי שבו אברהם ובן ציון נקעים למארב, מתגלה לקוראים סוד הקשר ביניהם.
משתלב כאן גם סיפורו של שאול, אביו של חנוכה שברח מכורדיסטאן אחרי שמשפחתו היתה מעורבת במרד נגד השלטון הבריטי בעיראק. הוא הגיע לטבריה, התאהב בלאה בתו של אברהם, והם חיו יחד 60 שנה באהבה גדולה. יש כאן גם כמה מבטים מעניינים על היחס לנשים בתקופות העבר, על עקרות ועל זוגיות, אבל כל זה נותר ברקע. גם בסיפור ההווה לא נפקד מקומו של הסכסוך. חנוכה דואג לבת הזוג שלו כשהוא שומע על פיגוע במרכז ירושלים, ובהמשך יתגלה שגם אביה שילם מחיר כבד בסכסוך הזה.
הנעלם הגדול הוא בן ציון/סעיד. התחקיר המשפחתי ההיסטורי לא יכול לתת פתרון ודאי, אבל חנוכה בהחלט לוקח את החופש לשער את הנסיבות. החופש הזה הוא שמוביל ליצירת הדמות המעניינת ביותר בספר, כזו שמשתנה ומתפתחת מבחינה חיצונית וחברתית, שיש בחינה של מניעיהּ השונים בכל שלב.
זה לא מפתיע משום שבן ציון/סעיד, אפילו יותר מאברהם ומשאול, נמצא בלב ליבו של הסכסוך האזורי בגלל זהותו המורכבת. בעמוד מרגש תחת הכותרת ״סוף הילדות״, חנוכה קושר בין סוף הילדות של סעיד שנאלץ לברוח ולטשטש שלושה מעשי רצח שהיה מעורב בהם, לבין סוף הילדות של בתו הקטנה של אברהם – ובכך מחבר בין האנשים הללו לנצח, גם אם לא ביודעין.
תמה שעולה בעוצמה רבה מהספר היא יחסי אב־בן והאופן שבו היחסים הללו מעצבים את חייו של כל אדם. כל בן, ולא משנה אם נולד בטבריה, כורדיסטאן, ע׳יור אבו שושה, גני תקווה או מושב חגור – קשור לסיפור של אביו, מושפע ממנו ומושפע מהיעדרו. כולם צריכים להתמודד עם ציפיות גבוהות, הבטחות שלא ממומשות, עם שיחות שהיו ועם סודות ותעלומות שהושתקו.
טבע האדם הוא לאהוב סיפורים, ובפרט תעלומות. כמו שהילדים של חנוכה אומרים – ״סיפורים בכל זאת עדיפים על כלום, ואם זה כל מה שנשאר, אז עדיף סיפורים עם סוף טוב״. הסיפור האחרון שהספר מציע, הסיפור שמספר סבא שאול לנכדיו, מנסה לעשות בדיוק את זה – להשלים את מה שידוע במה שמסופר, להשלים את המציאות באמצעות הבדייה.
Comments