העיר השלישית: חיפה מבעד לעיניהם של יוצרי קומיקס

באנתולוגיית קומיקס חדשה שערך ועיצב דור כהן מתייחסים יוצרי ויוצרות קומיקס לחיים בחיפה. הם מתעדים - כל אחד בדרכו - נקודה בזמן, ומסייעים לחבר בין העשייה האמנותית בצפון לבין מה שקורה בשאר חלקי הארץ

Third City: Stories from Haifa's Mountain Air, Stories from Haifa's Heart of the sea

עריכה ועיצוב: דור כהן, עורכות משנה: קרן כץ ורוני נובה, הוצאת Gnat Micro Press והאגם הגווע; 2025

ראיון עם דור כהן, עורך האנתולוגיה. התפרסם בפורטפוליו, 21 במרץ 2025

דקל: הי דור, מה העניינים? איך בלונדון?

דור: בסדר גמור, מתחיל להרגיש כמו בית. אני מתבאס שלא הייתי בהשקות של האנתולוגיה, אבל מזגתי לעצמי כוס בירה ועברתי בין ידיים של אנשים שהחזיקו אותי בזום או בטלפון עד שנמאס להם

דקל: אז ברכות ליציאת אנתולוגיית ״העיר השלישית״ לאור! ספר קצת על ההתגלגלות של הפרויקט הענק הזה. איך הוא נוצר?

דור: קרן כץ אצרה פרויקט תערוכה בגרמניה בברמן, שהיא עיר תאומה של חיפה, והיא החליטה לעשות אנתולוגיה. היא פנתה להרבה אנשים בבקשה ליצור קומיקס על חיפה, והניחה שהרוב יגידו ״לא״.

אבל לא רק שכולם הגיבו, הם גם יצרו מלא עמודי קומיקס. הרצון היה להוציא את האנתולוגיה בקיץ של 2023, אבל התערוכה בגרמניה נעצרה וזה לא קרה, ואז הכל התעכב

דקל: מתי אתה התחלת להיות מעורב כעורך?

דור: אני גרתי בחיפה אחרי הלימודים בבצלאל. האנתולוגיה סקרנה אותי כי חיפה תמיד היתה עבורי סוג של בית, כמי שגדל בכרמיאל. בהתחלה הייתי עסוק בעיצוב של האנתולוגיה, ואז כשרוני נובה החליטה שהיא יוצאת מהפרויקט, החלפתי אותה והפכתי גם לעורך של האנתולוגיה.

מה שהיה לי חשוב שיעבור באנתולוגיה הוא לתפוס את החיים בחיפה, לתעד נקודה בזמן של האיור והקומיקס בארץ ולסייע לחיבור בין העשייה האמנותית בצפון למה שקורה בשאר הארץ. בעיני יש בפרויקט הזה משהו מחבר ומנחם

דקל: תנאי הבסיס היה תעודת לידה מחיפה, תעודת תושב או שהספיק זיכרון כלשהו מהעיר?

דור: בהתחלה פשוט חיפשנו א.נשים שיש להם משהו להגיד על חיפה. זה הביא המון מאיירים ואמנים מעולים מכל הארץ. ברגע שנכנסתי לתפקיד העורך, הרגשתי שאני צריך לפנות לאמנים מחיפה ומהקריות, כי רציתי את הזווית הנוספת, את החיכוך הקצת־יותר אישי עם האמנים שעובדים סביבי.

אני שמח שיש באנתולוגיה יצירות של טליה סיון, ריטה אברמוביץ, מיכל ארכנגורודובסקי והאחים ארז וזיו שמח. יש בחיפה קהילה שלמה של יוצרים ויוצרות. אחרי שתי ההשקות של הספר בתל אביב ובחיפה – אפשר לומר שהיה מרגש וכיף לראות את קבוצות המאיירים מהצפון והמרכז יחד. הייתה הרגשה חמה וקהילתית

דקל: זו אנתולוגיה ענקית – שני כרכים, 76 אמנים ואמניות שתרמו סיפור או יצירה, 250 עמודים, חלקם אפילו בצבע. חתיכת הפקה

דור: הרעיון לפצל לשני כרכים (שהתחיל בכלל משלושה) היה של רוני. היה חשוב לנו לייצר נראות שונה מאנתולוגיות אחרות. וכמובן שזה קשור גם לזה שהופתענו מההיענות ומהכמות.

ההנחייה בהתחלה היתה ליצור קומיקס בשחור־לבן. חלק כנראה לא קיבלו את המסר וחלק שכחו אותו, ומה שקיבלנו היה כל כך יפה – כמו הקומיקס של נעה כ״ץ עם הצבעים הרדיואקטיביים של בתי הזיקוק – כך שהחלטנו שנפרסם גם סיפורים בצבע. פניתי בחזרה לאנשים ששלחו לי סיפורים בשחור־לבן ושהיה לי ברור שהמקור שלהם צבעוני, כמו שקד בשן וזאב אנגלמאיר, ושיניתי את ההנחיות.

הספר הזה פשוט קרה. היתה תחושה של דבר שמתגלגל, סיפורים שזרמו אלינו במשך שנתיים שהתפקיד שלנו היה לאגד אותם יחד בצורה שתעבוד. חשוב גם לומר שאין מימון עירוני או כל מימון אחר לאנתולוגיה הזאת. יש לנו את הגב של הוצאת ברחש ושל האגם הגווע, ואני מקווה שנצליח למכור את כל 200 העותקים שהוצאנו למכירה

דקל: האנתולוגיה מחולקת לשני חלקים – ההר והים – חלוקה גאוגרפית לפי מקום ההתרחשות של הסיפורים. אתה מזהה הבדלים נוספים בין שני החלקים?

דור: הם מרגישים אחרת אבל גם אותו הדבר. הרעיון היה ש״ים״ נכנס לעומקים של רגש ויש לו קצב קצת יותר איטי, וב״הר״ יש יותר אקשן ואולי גם קצת יותר חזירים. אבל אני עדיין מסתכל לפעמים על סיפורים מ״ים״ וחושב שהם צריכים להיות ב״הר״, ולהיפך.

יש לי שתי דוגמאות טובות לקצב של ״ים״ ולנושאים הרווחים בו: ג׳וליה שרר מצליחה להעביר מסר אקלימי בצורה חביבה תוך כדי שהיא זורקת הרבה בדיחות ויזואלית מצחיקות. הסיפור מציג גנן מהגנים הבהאיים שמעלה רעיונות לפארקים נוספים שהוא היה רוצה לראות בסביבה שלנו, ותוך כדי מעביר מסר פשוט וקליל על החשיבות של פארקים ומרחבים ירוקים בעיר.

ליאב שופן הוא אמן הדפס מחיפה, שעולם הקומיקס לא היה לו כל כך מוכר לפני כן. העבודות שלו מאוד טקטיליות ומושפעות מהטבע והסביבה החיפאית. העבודה איתו הייתה יותר אוצרותית, הסתכלנו יחד על הדפסי העץ והלינולאום שהוא יצר, וחיברנו אותם לנרטיב אבסטרקטי־לוגי, שמובל על ידי הטקסטורות והאובייקטים בעבודות שלו.

התוצאה היא סוג של משחק צורני מעט פואטי, מעט מיסטי. היופי של העבודות של ליאב והחיבור שלהן לקומיקס מאוד מהנה. השקט הזה שיש שם… אני הייתי שמח לראות ספרים שלמים שנעשים בסגנון כזה.

עומר הופמן, לעומתם, מצייר ב״הר״ חזיר בר שעושה בלאגן, וזאת תמצית טובה לאקשן של החלק הזה, כי זה קומיקס פשוט וכיפי. החזיר מסתובב ברחובות חיפה, שר שירים ואוכל להנאתו, אבל הנוכחות שלו מתקבלת בצורה אחרת אצל האנשים מסביב. אני אוהב את הגישה וההתבוננות הזאת על הנושא

דקל: למה אין ערבית? חיפה היא עיר מעורבת, וזה סמל לא פחות חשוב מהגנים הבהאיים. האנגלית של הספר לא היתה יכולה לייצר את הגשר הזה?

דור: קרן גם דחפה שתהיה כמה שיותר, זה היה חשוב לכולנו. אבל מתוך חוסר היכרות שלנו עם הסצנה הזאת – זה לא קרה. זה אולי לא עונה על השאלה, אבל כן יש באנתולוגיה ביטוי לרב־תרבותיות של העיר. חיפה היא עיר של מהגרים, ויש כמה סיפורים שנותנים לזה ביטוי כמו אצל טליה סיון, ויש גם סיפור של שו איגווה אטיאס ונוריקו טוזאווה – שהגיעו לארץ מיפן ונותנים זווית אחרת.

ענת מרקוביץ יצרה סיפור יפהפה שתופס את החיים היומיומיים בחיפה ומשתמש מעולה בשפה של הקומיקס כדי להמחיש זרות ומגוון אתני. היא איירה רגעים קטנים בין אנשים, רגע מוויכוח בטלפון, ילד שמציע עזרה לסבתא שלו ועוד. מעבר להתבוננות הרגישה, היא גורמת לקורא להרגיש כמו עולה חדש כמעט, בגלל שהכל כתוב בבועות דיבור בתעתיק לאנגלית – אם זה ברוסית, עברית או ערבית – ולמטה נמצא התרגום באנגלית. המשחק הזה בין קרבה וריחוק יוצר חווית קריאה מעניינת ואינטימית

דקל: האנתולוגיה יוצאת עכשיו, אבל אין בה התייחסות ל־7 באוקטובר או למלחמה. אני מניחה שזה קשור לזה שכל הסיפורים הגיעו אליכם הרבה לפני שהעולם השתנה?

דור: כן, הסיפורים הגיעו לפני והחלטנו להשאיר את זה כך, אבל על חלק מהם בטוח נסתכל אחרת עכשיו

דקל: יופי, ומה הלאה?

: אני חוזר לקומיקס, לכתוב ולעבוד. אני עובד על פרויקט חדש משלי