האלביתי במפגש השפות : השפה העברית בווינה של ג. שופמן ודוד פוגל

פורסם בכתב העת:

YOD, Inalco (Paris), Vol. 23, 2021.

תקציר המאמר

ג. שופמן ודוד פוגל כתבו ספרות נפלאה מווינה הרב-לשונית בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. לכאורה, הם כתבו עברית בלבד אך העברית הזו מכילה בתוכה גם את השפות האחרות של המרחב באופן שמותיר בטקסט פערים, כל אותם מקומות אליהם השפה האחת לא יכולה להגיע. השימוש המגוון בשפות האחרות בטקסטים לא נבע רק ממצב לשוני כפוי אלא הוא גם נושא משמעויות פואטיות.

הקריאה בטקסטים הללו בעברית היום היא לא קריאה רציפה ופשוטה, משום שקיימים פערים שהקורא.ת העכשווי.ת יכול.ה להתקשות להשלימם: (1) פערים הקשורים בתקופה, כמו שמות, אירועים או מצבים שיכולים להיות מפוענחים רק מתוך הקשר של הבנת התקופה המתוארת, (2) פערים מרחביים שיתבטאו באזכור מקומות ומפות שעל הקורא.ת להכיר כדי לפענח על מנת להבין את המשמעויות הפואטיות שלהם, (3) ופערים לשוניים, כמו מבנים תחביריים, אך בעיקר פערים לקסיקליים, כלומר ביטויים או משפטים בלשונות זרות המשובצים בטקסט ושללא תרגום לא יוכלו להיות מובנים, וודאי לא במלואם. הפער המשמעותי ביותר הוא (4) הפער האלביתי, תחושת המאוים הנוצרת במפגש בין הזר למוכר, כפי שתיאר זאת פרויד. המקומות בהם בולט הפער הזה הם המקומות שבהם מתגלה הרובד המטא-לשוני של הטקסט, מה שיכול לשנות לחלוטין את משמעויותיו הפואטיות. המאמר מדגים את ארבעת פערי הקריאה הללו בסיפור קצר של שופמן (במצורובמצוק) וברומן של פוגל (חיינישואים), ומבקש להצביע על האופן שבו דווקא הקריאה העכשווית יכולה להדגיש היבטים פואטיים נסתרים.

yod-4889.pdf

הורידו את PDF • 308KB