ג. שופמן ודוד פוגל כתבו ספרות נפלאה מווינה הרב-לשונית בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. לכאורה, הם כתבו עברית בלבד אך בתוכה מקודדים פערים.

האם דומה הקריאה בסיפור הרמוניקה בעברית, מעל דפי השבועון העולם שראה אור בלונדון בסוף 1929, לקריאה בו, בגרמנית באוסטריה של 2017?

הרומן הגרפי אל המקום הטוב בעולם ובחזרה, של עדי ברוקס, הוא ניסיון לספר סיפור אישי של חיים בעולם אחר, אבל במקום להיות "אחר" הוא מרגיש מוכר.

ברומן הגרפי השני של תמר בלומנפלד יש הומור עוקצני, קצב, מבט קולנועי, וייצוג מדויק של חיים בעולם דיגיטלי. משמח לגלות שכל אלו יוצרים סיפור טוב.